נְגִיד

נְגִידm., נְגִידָא I c. (נְגַד) 1) stretched. Targ. Esth. 8:15 נ׳ טולא (ed. Amst. a. Vien. נגיר) stretched for shade, awning. 2) (of metal) beaten, beaten work. Targ. Ex. 25:18 (h. text מקשה). Targ. O. Num. 8:4.Targ. Jer. 10:5; a. e. 3) (with רוּחָא; interchanging with נְגִיר) long-suffering, forbearing. Targ. Prov. 14:29 (ed. Lag … רא). Ib. 25:28 נגירא ed. Lag. (oth. ed. מַצְעַר). Ib. 16:32 נְגִיד (אפי) רוחא) (ed. Lag. נְגִיר). 4) duct, v. נְגוּדָא II.Targ. Ruth 1:1 נגיד, inf. of נְגַד.